כשסופרמן נלחם בדארקסייד הוא ממש לא מתייחס אליו בצורה דומה, גם לא כשהוא נלחם בדומסדיי.
הוא מעדיף לא להרוג מי שהוא לא חייב, אבל הוא מנסה לא *לפגוע* בברוס בקומיקס כי הוא יודע כמה הוא עדין כבן אנוש רגיל. שים לב- הוא אפילו לא כועס, רק מודאג וmildly irritated בגישה שלו.
לצורך העניין, בכל רגע הוא יכל פשוט לתפוס אותו למעוך אותו למוות, להכות באגרוף שהיה הורג אותו, להטיל אותו לחלל, לצלות אותו ממרחק, לנשוף חזק מדי ולהעיף אותו, להטביע אותו במים וכו'.
אז אחרי דקות ארוכות בהן קלארק פשוט סופג את כל מה שברוס זורק עליו (ואחרי שהיה לו יום קשה מאוד) ומבקש בכל לשון בקשה שיחדל, ברוס מוצא הזדמנות אחת בו בה הוא פגיע ומתייחס לכך כאילו קלארק היה נתון לחסדיו מהרגע הראשון, שניות לפני שהוא קורס ומביים את מותו, כי אם הוא לא היה פוגע בקלארק בצורה חמורה מאוד, תוך זמן לא רב השפעת הקריפטונייט היתה חולפת והוא היה מפסיד.
ברוס חייב לחוש עליונות. הוא זקוק לביטחון העצמי הבלתי ניתן לערעור הזה כדי לתפקד. לכן הוא מקיף את עצמו בילדים שהוא יכול לעצב כפי שירצה, וכשאחד מהם מפתח דעה עצמאית מדי דרכיהם נפרדות והוא עובר לאחר. לכן האדם הקרוב אליו ביותר הוא הbutler שלו, שאמנם גם מהווה חבר קרוב מאוד, אך הם לא "שווים" במעמדם.
הבעיה היא שבהשוואה לשאר חברי ליגת הצדק, ברוס לא יכול לחוש עליונות שכזו בקלות. לכן הוא זקוק לרגעים כאלו- שממש מקשים להיות חברים שלו.
